<h1>רבינו ירוחם נכ"א ח"ד</h1>
<h2>דף נו.</h2>
כל זמן שהבעל מאכיל בתרומה היבם מאכיל, וכבר כתבתי בענין יבם כיצד קנאה מכל וכל, וכל זמן שקנאה מכל וכל מאכילה בתרומה כך מוכח ביבמות. ועוד פשוט שם ואפילו ביבם חרש. בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן ולא הספיק לכונסה עד שנתחרשה אינה אוכלת, כנסה ואחר כך נתחרשה אוכלת. וכשאמרנו אינה אוכלת נולד לה בן אוכלת מת הבן אינה אוכלת.
<h2>דף נו:</h2>
פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל אוכלת בתרומה כל זמן שלא בא עליה, וכבר אמרתי שגזרו על ארוסה שלא תאכל. וכן כהן שנשא בת ישראל ואחר כך נעשה פצוע דכא אוכלת כל זמן שלא בא עליה משנעשה פצוע דכא ואם בא עליה אחר כך פסלה מלאכל, ואע"פ כן מאכיל לעבדיו ושפחותיו הכנענים. ופצוע דכא כהן שנשא בת גרים מאכילה בתרומה כך פשוט.
<h2>דף נז.</h2>
וכהן [פצוע דכא] שנשא בת גרים אוכלת בתרומה. כהן [פצוע דכא] שקדש בת כהן נחלקו בה הפוסקי' אם אוכלת בתרומה כל זה פשוט ביבמות.
<h2>דף נז:</h2>
אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מהאירוסין שעדין לא כנסה לחופה אוכלת בתרומה ואפילו היא ישראלית זולתי שגזרו שארוסה אינה אוכלת כמו שכתבתי, ואם כנסה לחופה פסלה מלאכל בתרומה אפילו לא בא עלי' דיש חופה (לבתולות) [לפסולות] ואפילו לא קדש קודם אלא כנסה לחופה פסולה מלאכל כך פשוט.
בת ג' שנים ויום א' שנשאת לכהן אחר שקבל בה אביה קדושין אוכלת בתרומ' אבל פחותה מכאן לא כך פשוט.
<h2>דף סו.</h2>
כהן שנשא אשה אפילו קנתה האשה עבדים ועבדים קנו עבדים כלם אוכלין בתרומה כך פשוט.
<h2>דף סו:</h2>
בתרומות [פי"א מ"ט] ישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה תרומה וכהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה תרומה דאינה קנין כספו. ישראל שלקח פרה מכהן לפטמה ולהיות השכר ביניהן לא יאכילנה תרומה אבל כהן ששם פרה לישראל לפטמה אע"פ שיש לישראל חלק בשבח' הואיל וגופה לכהן שהרי שמה לעצמו יאכילנ' בתרומ'.
<h2>דף סז:</h2>
והיבמה אינה אוכלת עד שתבעל ואפילו נפלה מהנשואין.
ועוד בת ישראל המעוברת מכהן לא תאכל בשביל העובר, ובת כהן המעוברת מישראל אוסרה מלאכל דעובר פוסל ואינו מאכיל. וכן בת ישראל הזקוקה ליבם כהן לא תאכל, ובת כהן הזקוקה ליבם ישראל גם כן לא תאכל. בת כהן הארוסה לישראל לא תאכל, ובת ישראל הארוסה לכהן לא תאכל עד שתכנס לחופה. וכהנת שנשאת לחרש ישראל לא תאכל, וכן בת ישראל שנשאת לחרש כהן לא תאכל. ואשת חרש כהן שילד' ממנו הרי זה אוכלת בשביל בנה [לעיל נ"ו ע"א]. מי שנשאת לכהן בן ט' שנים ויום א' אפילו שביאתו ביאה אינו קונה עד שיגדיל לפי' אינה אוכלת, ואם נבעלה לבן ט' הפסו' לה אינה אוכלת שפסולה כיון שביאתו ביאה. ואין הפרש בכל זה בין תרומה של תורה ובין של דבריהם.
<h2>דף סח.</h2>
בן ט' שנים הבא על יבמתו פוסלין בביאתן בזמן שהם ראויין לפסול ואין מאכילין בביאתן אע"פ שהם ראויין להאכיל דאין ביאת בן ט' אלא כמאמ' בגדול. ואם הוא ספק אם הוא בן ט' אם לאו פוסל כך פשוט. ספק אם הביא שני שערות ספק אם לא הביא פוסל מלאכל אם הוא ראוי לפסול, כלומר מי שקדש אשה והוא ספק אם הביא שני שערות והוא מאותם שפוסלין בקדושיהן מלאכל פוסל מספק כך פשוט.
כהן חלל הרי הוא כזר ואינו אוכל בתרומה וכן כהנת שנבעלה לפסול לה ואפילו ישראלי' ולויה שנבעלו לפסולין להן אסורות לאכל בתרומה הואיל ונעשה זונה אפילו יש להן זרע מכהן, ובדין נשים נתיב כ"ג [ח"ד] פירשתי מי הם האסורים להן לעשותן זונות.
<h2>דף סח:</h2>
כל אותן שכתבתי לגבי כהנים בנתיב נשים [נכ"ג] וייחודן בח"ד שפסולין לכהונה, ה"ה שפסלה מלאכל בתרומ' ושם תמצאנו מבואר.
<h2>דף סט.</h2>
השוטה והאונס והמפתה לא פסל אם ראוי לפסול ולא מאכיל אם ראוי להאכיל אפילו ע"י ארוסין ונשואין דקדושי שוטה אינם כלום כך פשוט. ועוד שם [ס"ז ע"ב] חרש פוסל ואינו מאכיל. ואם כל אלו אינם ראויין לבא בקהל פסול.
<h2>דף סט:</h2>
וכן בת כהן שנשאת לישראל אינה אוכלת בתרומה ואם מת או גרשה חוזרת לאכל אם לא נשאר ממנו זרע וישראלית שנשאת לכהן אפילו מת הוא ונשאר לה ממנו זרע אוכלת בתרומה בשביל בנה בין זכרים בין נקבות ואפילו טומטום או אנדרוגינו' ואפילו זרע זרעה עד סוף העולם ואפילו זרע פסול. וכל זרע שמאכיל בבת ישראל מכהן פוסל מלאכול בכהנת שנשאת לישר' אם נשאר ממנו זרע.
בת כהן שבא עליה ישראל דרך נשואין ומת בעלה עד שלא הוכר עובר' וחוזרת ואוכלת בתרומ' טובלת ואוכל' לערב עד מ' יום, ואם בא עליה דרך זנות אוכלת עד שיוכ' עוברה כך מוכח.
<h2>דף ע.</h2>
הטמאים אפילו שהם אסורים לאכל, נשיהם ועבדיהם אוכלין. פצוע דכא וכרות שפכה הם ועבדיהם אוכלין ונשיהם לא יאכלו. ואם לא ידע אשתו משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו.
<h2>דף עא:</h2>
וציצין המעכבין המילה אינו אוכל בתרומה ופירשתי [בנתיב א'] בח"ב מה הן ציצין המעכבין את המילה.
<h2>דף עב.</h2>
כהן ערל אסור לאכל בתרומה, ומשוך מותר לאכל בתרומה אע"פ שנראה כערל ואז"ל שצריך שימול שנייה עד שיראה מהול ולמטה אבארנו. והנולד מהול אוכל. והטומטום אינו אוכל. והאנדרוגינוס ימול ויאכל. אבל בזמן הזה אינו מאכיל את...
משוך פי' שנמול כראוי ואחר כך גדל בשר ערלתו ונמשך ונראה כערל, ונולד כשהו' מהול, בעודם כך אוכלין בתרומ'. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה אינו אוכל בתרומה. וטומטום אינו אוכל בתרומ' ונשיו ועבדיו אוכלין כך פשוט.
<h2>דף פו:</h2>
ובת ישראל שנשאת לכהן וילדה ממנו בן והית' אוכלת בשביל הבן וחזרה ונשאת לישראל אינה אוכלת מת הישראל ויש לה בן ממנו אינה אוכלת מת הבן מישר' אוכלת בשביל בנה ראשו' מכהן. ובת כהן שנשאת לישראל ומת ויש לה בן ממנו אסור' לאכל חזרה ונשאת לכהן חזרה לאכל בתרומ' מת ונשאר ממנו בן תאכל בתרומה מת בנה מכהן אסורה לאכל בתרומ' מפני בנה של ישראל מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה ואוכל' בתרומה כל זה פשוט.
